הכנסיה על המים ממוקמת ב Tomamu, שבצפון האי Hokkaido, שביפן.
הכנסיה תוכננה על ידי טאדאו אנדו בין השנים 1985-1988 , ונבנתה תוך זמן קצר של כחמישה חודשים בשנת 1988.
האתר ממוקם בקרחת יער מוקף עצי אשור, הצומחים במדרון כלפי נהר.
לפני הכנסיה משתרע אגם בגודל של כ- 80\42 מטר. אשר נמשך אל עבר נהר קטן בחמישה שלבים:
בקצה העליון של הבריכה נמצא הבניין שצורתו היא שתי קוביות חופפות, הגדולה מבין השתיים ניצבת ישירות לאגם, ומשמשת כקפלה\חדר תפילה, היא מחוברת לכניסה של הקוביה היותר קטנה על ידי גרם מדרגות ספירלי, לבסוף, חומה ארוכה בצורת האות L אשר מבודדת,מגנה ומפרידה את הכנסיה בפני מלון הנמצא ממש מאחוריה, נמשכת לאורך הקצה הדרום מזרחי של הבריכה, ומתוגמלת בצורה מיידית על ידי הנוף המלא של הכנסיה ושל האגם שאיננו נראה משום זווית אחרת מבחוץ.
דלת הכניסה נמצאת תחת קוביה עשויה משילוב של זכוכית ומתכת, וכאשר נכנס האורח, הוא נגלה למראה של ארבעה צלבים עשויים בטון אשר מנתבים את מבטו מעלה.
כשהאורח נכנס לחלל התפילה הוא ניצב אל מול נוף הבריכה, צלב הפלדה הניצב במרכז האגם ומיסגור הנוף אשר מתבצע על ידי השפה הפתוחה של החלל. כאשר חדר התפילה מורכב משלושה קירות בטון כשהקיר הרביעי בנוי כולו זכוכית הניתנת לפתיחה.
בפרוייקט זה אנדו הצליח להגדיר את המרחב המקודש על ידי ביצוע מסלול עוקף כניסה במכוון, המביא תחושה של טיהור ופולחן, המזדהה אם תחושות של התגלות וסבל אשר ניחווים בחוויות הדתיות .
הכנסיה תוכננה על ידי טאדאו אנדו בין השנים 1985-1988 , ונבנתה תוך זמן קצר של כחמישה חודשים בשנת 1988.
האתר ממוקם בקרחת יער מוקף עצי אשור, הצומחים במדרון כלפי נהר.
לפני הכנסיה משתרע אגם בגודל של כ- 80\42 מטר. אשר נמשך אל עבר נהר קטן בחמישה שלבים:
בקצה העליון של הבריכה נמצא הבניין שצורתו היא שתי קוביות חופפות, הגדולה מבין השתיים ניצבת ישירות לאגם, ומשמשת כקפלה\חדר תפילה, היא מחוברת לכניסה של הקוביה היותר קטנה על ידי גרם מדרגות ספירלי, לבסוף, חומה ארוכה בצורת האות L אשר מבודדת,מגנה ומפרידה את הכנסיה בפני מלון הנמצא ממש מאחוריה, נמשכת לאורך הקצה הדרום מזרחי של הבריכה, ומתוגמלת בצורה מיידית על ידי הנוף המלא של הכנסיה ושל האגם שאיננו נראה משום זווית אחרת מבחוץ.
דלת הכניסה נמצאת תחת קוביה עשויה משילוב של זכוכית ומתכת, וכאשר נכנס האורח, הוא נגלה למראה של ארבעה צלבים עשויים בטון אשר מנתבים את מבטו מעלה.
כשהאורח נכנס לחלל התפילה הוא ניצב אל מול נוף הבריכה, צלב הפלדה הניצב במרכז האגם ומיסגור הנוף אשר מתבצע על ידי השפה הפתוחה של החלל. כאשר חדר התפילה מורכב משלושה קירות בטון כשהקיר הרביעי בנוי כולו זכוכית הניתנת לפתיחה.
בפרוייקט זה אנדו הצליח להגדיר את המרחב המקודש על ידי ביצוע מסלול עוקף כניסה במכוון, המביא תחושה של טיהור ופולחן, המזדהה אם תחושות של התגלות וסבל אשר ניחווים בחוויות הדתיות .
כדאי להוסיף תכניות וחתכים.
השבמחקכדאי גם לראות את כל הפרטים/ אלמנטים תכנוניים שמוזכרים.
השבמחק"...המביא תחושה של טיהור ופולחן, המזדהה אם תחושות של התגלות וסבל אשר ניחווים בחוויות הדתיות."
השבמחקשל מי התחושות האלה?
האם ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי ובוודאות שכל מי שמגיע לכנסייה הזאת של אנדו מובטח לו שיתנסה בתחושות אלה?
האם זהו מתפקידו של הארכיטקט לחולל תחושות שכאלה, כלומר לתכנן אותן? האם לדעתך טדאו אנדו התכוון לתכנן את הבניין או את התחושות או החוויות שהוא יעורר?
האם לדעתך זהו מעשה הגון לתכנן למישהו אחר את התחושות שלו?