בחירתנו בסר פאטריק גדס כקדוש נבעה מכמה סיבות:יחסו של גדס למשכנות העוני של ת"א שהתבטאו עוד בשנים המעצבות שלו, כשבחר לחיות יחד עם אשתו בדירה דלה במשכנות עוני בעיר אדינבורו שבסקוטלנד. גדס התייחס לכך כחוויה חברתית ומדעית מכוננת:"התמודדנו עם צפיפות, אי סדר ותנאי עוני מחפירים". דרך התיכנון והבנייה ניסה גדס למצוא פתרונות לבעיות אלו.
תפיסות ועקרונות אלו באו ליידי ביטוי בתוכנית האב של ת"א בגירסתה המקורית.
הוא טען כי לא ניתן לתכנן את ת"א בנפרד מיפו מבחינה גיאוגרפית חברתית וכלכלית.
בתכנית עצמה גדס מתכנן חלוקה היררכית של הרחובות, מרחבים ירוקים-כמרחבים פתוחים, ערב רב של תרבויות, חיי קהילה, מקומות מפגש ויצירת גריד של צירים ראשיים וצירים משניים, היוצרים מעבר מקצב מהיר וחשיפה מלאה לקצב איטי וחשיפה אינטימית יותר - כשעקרונות אלו מיושמים במהותה ותיכנונה של הכנסיה.
את התחנה ראינו כשטח הפקר, ריק אורבני מקום המהווה פוטנציאל לכיכר בדרום העיר-דפוס שאינו מוכר, להבדיל מצפון העיר.
דפוסי כיכרות דרך חתכים
חתך פנורמי המביע את האופקיות ומרקמה של נווה שאנן ביחס לתל אביב ומתוך כך הרצון לתכנן כנסיה שאינה מנסה להתימר להיות תמירה ומונומנטלית (כדפוסה המקובל) כמו המבנים הסובבים אותה.
ניתוח של מרחב התחנה מהדופן פנימה הבנה של פתיחת צירים מקסימלית אל הכיכר
הצבה ראשונית של הכנסיה כמונומנט, על מיקומה של המנהרה (כזכרון) וניסיון להבין את גבולותיה ביחס לכיכר ולהיפך, זאת על מנת לטשטש את גבולותיה ע"י צירי התנועה והרציפים בכדי ליצור כנסיה שהיא כיכר.
תכנית המנהרה קנ"מ 1:500
התערבות קנ"מ 1:500 "במימד התחתון" הכנסיה תהיה חפורה לעומק של כ18 מטר כ"שהמימד העליון" יהווה פרוגרמות נוספות כגון מגורי בישוף, בית הארחה, ספריה כשבינהם יווצרו חשיפות ומקצבים שונים של מקומות מפגש וחיי קהילה.
האור יחדור לכנסיה דרך פירי\קירות אור אשר בחרנו לשמר מזכרון הרציפים, המסמלים גם את מרקמה של נווה שאנן המתבטאת בסמטאות רבות.
