"ניסיתי לארגן את החללים והמשטחים הרבים בדרך שמבט המבקרים ילך לאיבוד בין השמיים, הים והארץ" רנצו פיאנו.
כנסיית פאדרה פיו, 2004 , שנבנתה במשך 10 שנים, נועדה לשרת את מספר הצליינים הרב המגיע לבקר בעיירה בת 26 אלפי התושבים בה פעם חי הקדוש פאדרה פיו, סן גובני רוטונדו, הנמצאת בחצי האי גארגנו בדרום מזרח איטליה, אזור צוקי ומיוער המשתפל אל הים. העיירה כולה ניזונה מהמיתוס וסביבו. פאדרה פיו {1887-1968} היה הארכיבישוף של העיירה ואגדה בחייו כקדוש מרפא חולים הנושא בגופו את הסטיגמטה, כלומר את פצעי ישו. שמו יצא בכל איטליה, ובעולם כולו, יש לו כ-3 מליון מאמינים קתולים, שמימנו את הבנייה.
הוא הקדוש האחרון שהוכרז באיטליה על ידי האפיפיור, 33 שנה אחרי מותו. במאי 2008 הוציאו את גופתו מקברה והציגו אותה במיסה מפוארת, 750 אלפי איש נרשמו לעבור על פני ארונו.
המבקרים בכנסייה מודרכים במעלה הגבעה לאורך שביל ארוך התחום בטרסות גינתיות, השביל מיושר עם קשת הכניסה ועם מרכז הצלב, המתנוסס לגובה של כ-40 מטר, זאת נקודת המוקד של הכנסייה.
הרעיון לעיצוב המעטפת ע"פ פיאנו הוא חלזון ענק, שמורכב משלושת רבעי מעגל, כאשר הרדיוס קטן בהדרגה. שלושת רבעי המעגל של המעטפת יוצרים את הרחבה המשולשת הגולשת לכיוון הכניסה. החומרים שנבחרו נועדו לשדר פשטות, מוצקות וסולידיות- אבן מקומית, עץ וזכוכית. חיפוי הגג האדיר הוא מנחושת ירקרקה שצבעה המקורי כצבע גגות כנסיות ישנות, גוון שהושג בטכנולוגיה תעשייתית ולא בחמצון האורך שנים. הגג יושב על קונסטרוקציה של עץ ואבן גיר.
הקונסטרוקוציה כולה בנויה משתי שורות של קשתות אבן ( עם חפיפה חלקית ביניהן) המסודרות בצורת מעגל. כל הקשתות זהות חוץ מקנה המידה המשתנה שלהן. הקמרונות שיוצרות הקשתות מעניקים נופך רוחני למבנה.
השורה החיצונית מייצגת העתקה בהקטנה של השורה הפנימית, ומחזקת אותה. והפנימית, בה יש בסה"כ 17 קשתות עם מפתח של עד 45 מ' לתמיכה בחלק הגבוה ביותר בגג, מאורגנת ע"י שלושת רבעי המעגל שבמרכזו עמוד עגול מונומנטלי שנוצק מתערובת בטון מיוחד במשך 74 שעות רצופות, שגובשה כדי למנוע נזק למבנה הבסיס, לידו יושב המזבח, המואר בקרן אור ישירה מלמעלה.
כיוון שמפתח הקשתות קטן בהדרגה יחד עם הרדיוס הקטן של המעגל, נוצרת צורה ספירלית שמזכירה קונכייה של חילזון. הצורה הרדיאלית יוצרת כ-300-400 מקומות ישיבה ומקרבת ככל הניתן את הקהל למזבח.
קונסטרוקציית הקשתות יחד עם קונסטרוקציה משנית העשויה מעץ תומכת בתקרת העץ. כבלי פלדה נמתחו בין הקשתות כדי לאפשר תחום תנודה מסוים בשעת רעידת אדמה.
המדרכה, מכוסה באותה אבן כמו הקשתות, מחברת בין הכנסייה והחצר הקדמית וממשיכה לתוך האולם. כך נוצר טשטוש במעבר בין הפנים לחוץ. לתפיסתו של פיאנו, אותה הביע בראיונות עיתונאיים, כל הפרטים באדריכלות חשובים והמדרכה חשובה כמו הבניין. החצר הקדמית, ששיטחה 9000 מ"ר, יכולה להכיל כ-30 אלף איש, והפנים, ששיטחו 6000 מ"ר, עוד 7200 איש. פיאנו למד אפקטים של אור ואת האקוסטיקה בזהירות. הקריפטה מתפקדת כתיבת תהודה, הספסלים נועדו לספק הדהוד הזמן הנכון, מפני שאקוסטיקה היא מרכיב חיוני של כל כנסייה: מקום תפילה מדדטיבי שקט, אך גם מרחב מאחד ותוסס. חלון ענק של זכוכית שקופה למחצה, הנתון בקשת אבן, מעביר אור רך, לא ישיר ומונע אפלוליות כנסייתית.
להוסיף שרטוטים - תכניות וחתכים
השבמחק