כפי שאמרתי, האלכסונים מיותרים. אם הרעיון הוא ליצור מעבר במעטפת, כדאי לאפיין בצורה פחות גראפית ויותר מהותית. לפני הצבע כדאי לבדוק את החומר והטכנולוגיה. גם אם עוברים למודוס "מיסיאני", שבו כביכול "לא אכפת לנו" מהחלל, חייבים לפתור את הבניין, את התוכנית, את החתך ואת השלד שלו.
ועוד דבר: הרעיון של תיבה/קופסה הוא בעיני ראוי ומאתגר מאין כמוהו ואני מאוד מעריך את ההתעקשות שלך עליו. האתגר כאן הוא להגיע לדיוק מקסימלי בהעמדה ובפרופורציות, להבין את הבניין כאובייקט וכמבנה. כל ניואנס ופרט כאן הופך להיות קריטי - הקשר לקרקע, הקונטור של הבניין, ה"כתיבה" שלו (תקרא את המאמר של ז'אן נובל בבלוג של המחלקה), החומריות שלו. אני מציע לך מאוד להסתכל על כל מי שממשיך איכשהו את מיס ואן דר רוהה: ז'אן נובל, דומיניק פרו הצרפתים, הרצוג ודה מרון המוקדמים משנות השמונים והתשעים, סג'ימה, טויו איטו. קח בחשבון שהבניין צריך לעמוד, שהוא צריך להכניס אור, ושהוא צריך להיות עשוי ממשהו. זאת בערך כל הפרוגרמה.
כפי שאמרתי, האלכסונים מיותרים. אם הרעיון הוא ליצור מעבר במעטפת, כדאי לאפיין בצורה פחות גראפית ויותר מהותית. לפני הצבע כדאי לבדוק את החומר והטכנולוגיה. גם אם עוברים למודוס "מיסיאני", שבו כביכול "לא אכפת לנו" מהחלל, חייבים לפתור את הבניין, את התוכנית, את החתך ואת השלד שלו.
השבמחקועוד דבר:
השבמחקהרעיון של תיבה/קופסה הוא בעיני ראוי ומאתגר מאין כמוהו ואני מאוד מעריך את ההתעקשות שלך עליו. האתגר כאן הוא להגיע לדיוק מקסימלי בהעמדה ובפרופורציות, להבין את הבניין כאובייקט וכמבנה. כל ניואנס ופרט כאן הופך להיות קריטי - הקשר לקרקע, הקונטור של הבניין, ה"כתיבה" שלו (תקרא את המאמר של ז'אן נובל בבלוג של המחלקה), החומריות שלו.
אני מציע לך מאוד להסתכל על כל מי שממשיך איכשהו את מיס ואן דר רוהה: ז'אן נובל, דומיניק פרו הצרפתים, הרצוג ודה מרון המוקדמים משנות השמונים והתשעים, סג'ימה, טויו איטו.
קח בחשבון שהבניין צריך לעמוד, שהוא צריך להכניס אור, ושהוא צריך להיות עשוי ממשהו. זאת בערך כל הפרוגרמה.