מתוך הכוונה ליצור קתדרלה שלא רק מקבלת את עולי הרגל מהדרך שעברו, אלא גם מתפקדת בעצמה כדרך, יצרנו כניסה שמקבלת את עולי הרגל שמגיעים משדרות הר ציון ומעבירה את קהל עולי הרגל ואת האוכלוסיה המקומית דרך הקתדרלה אל עבר קודש הקודשים.
הקתדרלה מתחילה בחלל כניסה שרוחבו שלושה מטר ומתרחבת לכל אורכה עד אשר מגיעים לחלל התפילה שרוחבו הסופי 25 מטרים. המאמין נכנס משדרות הר ציון ובסוף המהלך מגיע אל קודש הקודשים, חלל התפילה הגדול אשר מפנה את המאמין לכיוון מזרח הצופה גם אל ירושלים וגם אל שכונת נווה שאנן.
מבט כללי
מבט מכיוון מזרח 
מבט משדרות הר ציון
מבט מכיוון מערב
עבודה יפה מאוד. אני חושב שההקשר המעניין של הפרויקט הוא ההקשר ה"תל אביבי". כדאי להסתכל על מה שיפה בארכיטקטורה התל אביבית והמודרנית - מרפסות הסרט, הקלילות, האור והצל, הגרפיקה, היחסים בין הפתוח והסגור, כפי שכל זה מתבטא בקני המידה השונים. יש בפרויקט משהו שמזכיר את האלגנטיות של כיכר דיזנגוף. אם הקתדרלה תהיה לבנה אפשר יהיה לקרוא לה "הקתדרלה הלבנה". אני מסכים עם הטענה שאפשר היה לוותר על סיבוב אחד.אני חושב שהבניין שלכם קצת סגור מדי ואין הצדקה לכל כך הרבה חלל פנים. אפשר לעשות את המעבר מהדרך אל הכנסיה באופן יותר הדרגתי. לדעתי יש לכם אינטרס להעלים ככל האפשר את הפירים האלה. חלק מהעניין בפרויקט כזה הוא לגרום לבניין להיראות כמו נס. תסתכלו למשל על הפרויקט לביתן הונג קונג באקספו של שנגחאי. מעניין איך זה ייראה גמור.
השבמחק